פשיעה חקלאית / אלון ביטון

הפשיעה החקלאית נוכחת מאוד ביישובים הכפריים,  החל מפלישת עדרים חוזרת ונשנית  לשטחים מעובדים, דרך חיתוך גדרות בקר וגנבות עגלים, גניבת תוצרת חקלאית על פי עונות השנה.

ישנם מקרים בהם  הגניבה מלווה בהרס מכוון של שתילים, עד כדי עקירה / גדיעה של עצים וגרימת נזק לתשתיות מים ופנלים סולאריים.

לעיתים התופעה לובשת אופי לאומני ואז אנו עדים לתופעת הפרוטקשן גביית דמי חסות, הצת שטחים ואמצעי ייצור חקלאיים . מדובר בתופעה רווחת שפוגעת קשות בחקלאים ובחקלאות ועלולה לגרום לסיכון אמיתי לחיי אדם. ישנן חבלות בקנה מידה ניכר על רקע לאומני, במיוחד בצפון וחדירות עוינות ליישובי התפר.

על פי נתונים רשמיים של משמר הגבול ישנה ירידה קבועה במהלך העשור האחרון בתופעה כאשר שיא הירידה התרחשה בשנת 2019. קו המגמה השתנה לצערנו בשנת 2020 ואנו חווים עלייה של מעל 25% בתופעת הפשיעה החקלאית, כאשר החשוד המיידי בנושא הינו נגיף הקורונה.

נתוני פשיעה חקלאית (נתונים מארגון השומר החדש)

• למעלה מ-200 אלף טון תוצרת חקלאית ירדו בשנת 2019 לטמיון בשל אירועי פשיעה חקלאית.
• כ-90% מהאירועים היו של גניבות והנזקים הסתכמו במהלך 2019 על פי ההערכות בכ-25 מלש"ח.
• על פי הערכות כ-70% מהחקלאים התמודדו בשנים האחרונות עם אירועים של פשיעה חקלאית ומספר דומה של חקלאים מתריעים  שאירועי הפשיעה בתוצרתם מהווה איום מרכזי עבורם  ומשפיע על המשך היותם חקלאים  במדינת ישראל.
• רק 25% מהחקלאים התלוננו במשטרה על הגניבות החקלאיות, כ- 62% מהתיקים נסגרו מחוסר עניין לציבור וכ-90 חקלאים שנגרמו להם נזקים לא קיבלו סיוע.

לאחרונה יזם שר החקלאות אלון שוסטר דיון אצל השר לביטחון פנים אמיר אוחנה  במטרה לקדם החלטות שיביאו לבלימת התופעה ולהמשך הורדת נתוני הפשיעה.

פעולות לשיפור ההתמודדות עם הפשיעה החקלאית במרחב הכפרי – הצעות אופרטיביות

• טיפול בגדר המערכת למניעת כניסת גנבים/שב"חים – בפועל גדר המערכת פרוצה מה שמאפשר כניסה כמעט באין מפריע של אלפי שוהים בלתי חוקיים ובניהם גם גנבים.
• להחזיר את האחריות המשימתית על הטיפול בכלל מרכיבי הפשיעה הפוגעת בחקלאים למג"ב -או לחזק את הקשר בין המועצות ליישובים כך שתחת כל מועצה יהיה מפקד חבל שצמוד לקב"ט של המועצה. רוב גדול של הקב"טים חושבים שהטיפול המשטרתי בסוגייה היה טוב יותר בעידן בו מג"ב היה מתכלל את עבודת המועצה אל מול המשטרה. במג"ב פותחה תורת לחימה "סמי צבאית" שלצד ההיכרות הטובה עם השטח והחקלאים ועם ציוד ייעודי שמתאים לשטח (רכבים אמצעי תצפית, גששים) וגישה של לוחמים (הליכה על עקבות, מארבים וכד').
• ביצוע תיקוני גבולות גזרה של המחוזות, המרחבים והתחנות על מנת לצמצמם את ריבוי התחנות מול מועצה- המהלך של "אחדות הפיקוד" פגע במענה למרחב הכפרי ובעיקר במועצות שתחום שיפוטן מחולק בין מספר תחנות ולעיתים בין שני מרחבי משטרה ואף שני מחוזות משטרה. כך יישובים "נופלים בין הכיסאות", בהיבט הקשב והאמצעים שיכול מפקד תחנה להשקיע בתופעת הפשיעה החקלאית.
• להגביר את פעולות "המתמיד" במרחב הכפרי -לשקול מתן שכר או שווה ערך למתנדבים.
• עידוד והרחבה של פעילות מתנדבים כמכפיל כוח– לרבות הקצאת המשאבים הנדרשים (מפקדי בסיסי הפעלה, כלי רכב וכו') – מתנדבים "רגילים" ומתנדבים מאורגנים כדוגמת "השומר החדש".
• לאפשר למועצות תקינה של סיירי שדות לרבות סיוע במימון– נדרשת תוספת של כ-500 סיירים. הכרחי שיהיו בעלי תעודת הסמכה וסמכויות של משטרת ישראל/מג"ב.
• קידום תוכניות לשיטור מועצתי – כלומר הקמת שיטור משולב של שוטרים ועובדי מועצה שיפעלו יחד במרחב המועצות.